החלטה בתיק בר"ע 50572-02-12

1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (בתיק צ"ו 11727-01-12 וס"ע 31582-01-12; סגנית הנשיא יהודית הופמן גלטנר ונציגי הציבור גב' ורד הלל ומר שמעון בינון; החלטה מיום 12.2.12), בה נדחתה בקשתו של המבקש למתן צו מניעה נגד פיטוריו מהמרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע ונגד פגיעה בתנאי העסקתו, מעמדו ושכרו.

2.         על פי טענת ב"כ המבקש, נפלה פגם בהחלטת בית הדין האזורי שלא לאפשר להמשיך את חקירתו של העד מטעם המשיבה זמן קצר לאחר תחילתה ולא אפשר את חקירת עדי המשיבה באשר לשימוע, ובכך לא ניתנה לו האפשרות להוכיח את טענותיו. כן טוען ב"כ המבקש כי בית הדין האזורי טעה במסקנותיו העובדתיות השונות בהחלטה, והתעלם מעדותו המהימנה של המבקש באשר לנסיבות פיטוריו.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות ב"כ המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.

על פי ההלכה, החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה [ראו דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)]. לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי.

4.        בית הדין האזורי, בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, בחן את הראיות שהובאו בפניו, לרבות עדותו של המבקש, וקבע כי לא עלה בידיו של המבקש להוכיח בשלב זה את טענתו העובדתית לפיה פיטוריו היו נגועים משיקולים פסולים הקשורים לתלונות שהגיש כנגד יו"ר ועד העובדים מר סבג, ולא נמצאו ראיות התומכות בגרסתו זו. כמו כן מצא בית הדין האזורי, כי הוכח, ולו לכאורה, כי היתה בעיה עם התנהגות המבקש ותפקודו. בנוסף קבע בית הדין האזורי כי לא עלה בידי המבקש להוכיח, ולו לכאורה, כי לא ניתנה לו זכות לשימוע לפני הפיטורים. מדובר כאמור בקביעות עובדתיות מנומקות, אשר בחלקן מבוססות על התרשמות בלתי אמצעית של בית הדין האזורי מעדויות, ולא הוצג בפניי כל טעם מיוחד מדוע על ערכאת הערעור להתערב בהן, במיוחד כאשר מדובר בבקשה למתן סעד זמני.

5.        באשר לטענת ב"כ המבקש לפיה לא התאפשר לו לחקור את עדי המשיבה - מדובר למעשה בטענה המכוונת נגד החלטתו של בית הדין האזורי שניתנה במעמד הדיון ביום 16.1.2011. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור, ולא ניתן לאפשר לב"כ המבקש לתקוף החלטה זו במסגרת בקשת רשות ערעור המכוונת נגד ההחלטה בבקשתו למתן הסעד הזמני. אשר על כן, גם דין טענה זו להידחות.

טרם סיום יובהר, כי אין באי מתן הסעד בשלב זה של הדיון כדי למנוע מבית הדין האזורי ליתן כל סעד אשר ימצא לנכון בתום הדיון, לאור מכלול הראיות שיובאו בפניו, ולאחר שיבחן באופן יסודי את טענותיו של המבקש, וכי כל קביעותיו הן לכאוריות בלבד.

6.         סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.           

ניתנה היום,  ו'  אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: